אתמול היה היום האחרון לללימודים במכללה, קשה להאמין אנחנו כבר בסוף אבל לא ממש רואים אותו יש עוד כמה מטלות שצריך לסיים.
בחרתי לדבר על דברי הסיכום של פרופ' דוד חן. הרגשתי שהוא סיכם עבורי את השנה וחצי שלמדתי הוא נתן לי חומר למחשבה, בעצם גרם לי לשאול את עצמי איך אני הולכת לשדרג את מרחב הפעולה שלי כמורה, איך אני הולכת ליישם את כל מה שלמדתי ולהרחיב את תפקידי כמורה.
פרופ'חן ציין הרבה דברים בחרתי להתייחס למשפט חד בו הוא אמר שבמאה האחרונה העולם כולו מאוד התפתח , למדנו המון דברים על טבע האדם כמות הידע בעולם גדלה,התעשיה, הכלכלה, הטכנולוגיה הכל מאוד התקדם התפתח.
ואז עלתה השאלה: האם גם החינוך התפתח והתקדם באותו הקצב?
קשה להגיד שהחינוך שיש הבדל של ממש בין החינוך של פעם והחינוך של היום. למה? מה עוצר את החינוך מלפרוץ קדימה.
אני חושבת שזוהי סוגיה שדנים עליה רבים, כל פעם שמגיע שר חינוך חדש הוא מצהיר שהוא הולך לעשות מהפכה ואז אחרי
זמן קצר הוא מתחלף ובא אחר ומחליט החלטות אחרות ושוב לא מצליח ליישמם וכך עוברות השנים והחינוך והקידמה דועדים אחד ליד השני ולא נפגשים.
היום, מהדברים הרבים שאמר הבנתי שכדי להגדיל את מרחב הפעולה שלי כמורה,כדי לעשות את השינוי ולו בממלכה הקטנה שלי - הכיתה . אני לא צריכה לחכות שכריחו או שיכפו עלי את הטכנולוגיה. אלא עלי להעיז, לנסות ולדעת שבלי לטעות לא לומדים.
אז אני מודה לך פרופ' על שהבאת אותי לתובנה הזו - תודה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה