זהו אני נפרדת

ממש לפני סיום

היום בשונה מהפעמים הקודמות שבהן הצטרכתי לכתוב בבלוג אני יודעת על מה אכתוב...
אני יודעת שנושא הכתיבה צריך להיות "פרידה", "פוסט סיכום", פוסט הנועל את הכתיבה שלי בבלוג זה.
כמו בכל התחלה אני מתקשה למצוא את המילים המתאימות ביותר. אבל,היום אני מרגישה משהו אחר אני מאוד מתרגשת, אני לא מאמינה שהגעתי לשלב הסופי , לשלב הסיכום.
אני נזכרת ביום בו גילה אמרה לנו שאנו צריכים לפתוח בלוג ולהתחיל לכתוב , לא ממש הפנמתי את מהות העניין , בפרט שזו לא הייתה מטלת חובה (בשלב הראשון) וכתיבה זה לא התחום החזק שלי בחרתי לא להתנסות ודי להתעלם.
אולם, כשמטלה הפכה להיות מטלת חובה הבנתי שאם לא אקפוץ למים לא אדע אם אני יודעת לשחות בנהר הזורם והוא זרם....
החלטתי לנסות ולכתוב פוסט פתיחה שאציין שזה היה די קל ידעתי מה הנושא של הפוסט הראשון אבל אחר כך לקח לי המון זמן לאזור אומץ ולכתוב באופן רציף, שוטף ולדאוג גם לעניין .
לאט לאט צברתי ניסיון והביטחון שלי עלה, תחילה קיבלתי חיזוקים לכתיבה במיל שלי ולאחר שפתחתי את ספר האורחים החלו לפרגן והבנתי שאני שוחה עם הזרם אומנם, בקצב איטי אבל בכיוון הנכון, אציין גם שגילה המנחה של הבלוג דאגה לתת תמיכה צמודה, מעודדת ומאוד ממוקדת, בזכות זה ידעתי מה אני צריכה לעשות וגם שלא ממש התמדתי גילה ידעה איך להחזיר אותי למסלול .
אני חייבת לומר שאני מרגישה שעשיתי קפיצת דרך מאוד גדולה מהמקום שהתחלתי למקום בו אני עומדת היום. אני מרגישה היום שהכתיבה בבלוג עזרה לי להעשיר את ידיעותיי בתחום את שפתי הטכנולוגית ,מצאתי את עצמי מסבירה על בלוג, ויקי ,טויטר ועוד.

לא אתבייש ואומר שהכתיבה שיפרה את מיומנויות הכתיבה, פיתחתי תובנות חדשות בנושאים רבים ובמבט לאחור הכתיבה בבלוג קידמה והאיצה את קצב למידתי.

לסיום ,
אני מודה ומתוודה שאני לא חושבת שאמשיך ואכתוב בבלוג זה. אבל, אני רוצה לומר שכבר עשיתי שימוש בכלי במהלך עבודתי ותלמידי במסגרת שיעורי החקר, החלו ללוות את עבודתם בלוג חינוכי אומנם סגור ( דרך אתר גלים ) אבל אני מרגישה שפתחתי צוהר לשילוב נכון של הטכנולוגיה בדרך הוראתי.
אני רוצה שוב לומר תודה לדר' גילה קורץ מנחת הבלוג על התמיכה הצמודה , הממוקדת והמאוד ברורה.

תודה רבה בנימיני סלעית