יום שלישי, 16 בפברואר 2010

פוסט מסכם מעמית מלווה

סלעית,
ליווינו זו את זו בתהליך ארוך ומרתק, תהליך שבו הייתה לי הזכות להיות עדה לשינוי אטי והדרגתי בתפיסתך ובנכונותך לשתף, לכתוב ולשלב סוגיות מקצועיות בד בבד עם מחשבות מהרהורי ליבך.
כתבת בבלוג על טכנולוגיות, כתבת על מאמרים מעניינים והצגת תובנות, שיתפת וסיפרת על מטלות במסגרת הלימודים, עניינת בנוגע למושגים משמעותיים וחשובים, שילבת סרטונים רלוונטים והתייחסת לדרך ההוראה שלך שהולכת ומשתנה בעקבות מהפכת הידע, ואף ספרת על יישומים בכיתתך. לא פעם סוגיות שהעלית עוררו בי מחשבות והעלו בי תובנות.
סלעית, מצאתי עניין רב בבלוג שלך ועכשיו כשאני גולשת בין דפיו שוב, בראייה כוללת, אוכל לומר שנגעת במגוון מאד גדול של נושאים ועל כן ניתן ללמוד ממנו רבות.
בפוסט הסיום שלי קראתי לחברינו ללימודים להמשיך לכתוב ולהגיב, ממך אני מבקשת במיוחד, תמשיכי לכתוב, מבטיחה לעקוב ולהגיב.
חני.

יום שני, 15 בפברואר 2010

זהו אני נפרדת


ממש לפני סיום

היום בשונה מהפעמים הקודמות שבהן הצטרכתי לכתוב בבלוג אני יודעת על מה אכתוב...
אני יודעת שנושא הכתיבה צריך להיות "פרידה", "פוסט סיכום", פוסט הנועל את הכתיבה שלי בבלוג זה.
כמו בכל התחלה אני מתקשה למצוא את המילים המתאימות ביותר. אבל,היום אני מרגישה משהו אחר אני מאוד מתרגשת, אני לא מאמינה שהגעתי לשלב הסופי , לשלב הסיכום.
אני נזכרת ביום בו גילה אמרה לנו שאנו צריכים לפתוח בלוג ולהתחיל לכתוב , לא ממש הפנמתי את מהות העניין , בפרט שזו לא הייתה מטלת חובה (בשלב הראשון) וכתיבה זה לא התחום החזק שלי בחרתי לא להתנסות ודי להתעלם.
אולם, כשמטלה הפכה להיות מטלת חובה הבנתי שאם לא אקפוץ למים לא אדע אם אני יודעת לשחות בנהר הזורם והוא זרם....
החלטתי לנסות ולכתוב פוסט פתיחה שאציין שזה היה די קל ידעתי מה הנושא של הפוסט הראשון אבל אחר כך לקח לי המון זמן לאזור אומץ ולכתוב באופן רציף, שוטף ולדאוג גם לעניין .
לאט לאט צברתי ניסיון והביטחון שלי עלה, תחילה קיבלתי חיזוקים לכתיבה במיל שלי ולאחר שפתחתי את ספר האורחים החלו לפרגן והבנתי שאני שוחה עם הזרם אומנם, בקצב איטי אבל בכיוון הנכון, אציין גם שגילה המנחה של הבלוג דאגה לתת תמיכה צמודה, מעודדת ומאוד ממוקדת, בזכות זה ידעתי מה אני צריכה לעשות וגם שלא ממש התמדתי גילה ידעה איך להחזיר אותי למסלול .
אני חייבת לומר שאני מרגישה שעשיתי קפיצת דרך מאוד גדולה מהמקום שהתחלתי למקום בו אני עומדת היום. אני מרגישה היום שהכתיבה בבלוג עזרה לי להעשיר את ידיעותיי בתחום את שפתי הטכנולוגית ,מצאתי את עצמי מסבירה על בלוג, ויקי ,טויטר ועוד.
לא אתבייש ואומר שהכתיבה שיפרה את מיומנויות הכתיבה, פיתחתי תובנות חדשות בנושאים רבים ובמבט לאחור הכתיבה בבלוג קידמה והאיצה את קצב למידתי.

לסיום ,
אני מודה ומתוודה שאני לא חושבת שאמשיך ואכתוב בבלוג זה. אבל, אני רוצה לומר שכבר עשיתי שימוש בכלי במהלך עבודתי ותלמידי במסגרת שיעורי החקר, החלו ללוות את עבודתם בלוג חינוכי אומנם סגור ( דרך אתר גלים ) אבל אני מרגישה שפתחתי צוהר לשילוב נכון של הטכנולוגיה בדרך הוראתי.
אני רוצה שוב לומר תודה לדר' גילה קורץ מנחת הבלוג על התמיכה הצמודה , הממוקדת והמאוד ברורה.

תודה רבה בנימיני סלעית

יום ראשון, 31 בינואר 2010

קהילה לומדת


זהו מונח שנתקלתי בו מספר פעמים במהלך הלימודים שלי והיום אני מוצאת לנכון לדבר עליו. "קהילה לומדת ", היא קהילה שבה מתקיימת פעילות לימודית תחת נושא מסוים, הקהילה מורכבת מקבוצת אנשים בעלי עניין משותף ועוסקת בהחלפת ידע ועיבוד מידע ויוצרת תהליך חינוכי קבוצתי של בניית ידע.
לקהילה לימודית חמישה שלבים עיקריים:
שלב ראשון גיבוש הקבוצה (forming) – זהו השלב הראשון העוסק בהכשרת הקרקע. ממשחקי הכרות, דרכי התנהגות ועד הבהרת ציפיות של כל חברי הקבוצה.
שלב שני : הסערות (storming) – שלב בו מדברים ומבהירים את דרכי התנהגות , מסבירים על לקיחת סיכונים, ויכוחים, סמכויות ומתחילים לדבר על סמני התנהגות נפוצים כגון: עימותים, שקט, הסחה מהנושא , תוקפנות ועוד.
שלב שלישי : שלב קבלת הנורמות (norming) - בשלב זה מתחילה ההבנה ההגעה לאחדות לגיבוש והיכולת לעבוד ביחד כקבוצה הכוללת תחושת שייכות של כל אחד מחברים לקבוצה.
שלב רביעי : שלב הביצוע (performing) – מתחילה העבודה העצמית של כל אחד לאחר מכן עבודה קבוצתית תוך בניית אמון , מיקוד, יכולת לדון ולפתור בעיות.
שלב חמישי : שלב הפרידה (adjourning)- המשימה הגיעה לסופה , חברי הקבוצה הגיעו ליעד ועכשיו כל אחד מסכם את התהליך בצורה של רפלקציה.

במסגרת לימודי הקמפוס שדברתי עליו באחד מהפוסטים הקודמים ,התלמידים שלי בכיתה נמצאים היום בשלב הרביעי, הם בעצם בשלב הביצוע. השלב שבו כל אחד צריך לדעת לתת מעצמו וגם לדעת איך לאחד את הדברים של כל חברי הקבוצה יחד לעבודה אחת. כך, על קצה המזלג סיפרתי על תהליך החקר כקהילה לומדת של תלמידי( וגם מצאתי לי נושא לפוסט אחרון ) את המשך הדיווח והליווי אעשה במסגרת הסמינריון.
לסיכומו של עניין קהילה לומדת היא נושא רחב, גדול ונכון להיום מתחיל לתפוס מקום מכובד במערכת החינוך בכלל ובכיתתי בפרט, כפי שציינתי קודם ילדי כיתתי בימים אלו שוקדים על עבודתם שהתוצר הסופי שלהם הוא כתיבת ערך בויקי תחת הנושא "שוויון בין המינים". קהילה לומדת ,עבורי היא נושא הנועל לי את הבלוג ומצד אחר הוא נושא הפותח לי סוג של למידה חדשה שחלה בכיתתי, עליה אני מדווחת ומרחיבה בסמינריון שלי .

יום חמישי, 21 בינואר 2010

מרחב הפעולה שלנו כמורים


אתמול היה היום האחרון לללימודים במכללה, קשה להאמין אנחנו כבר בסוף אבל לא ממש רואים אותו יש עוד כמה מטלות שצריך לסיים.
בחרתי לדבר על דברי הסיכום של פרופ' דוד חן. הרגשתי שהוא סיכם עבורי את השנה וחצי שלמדתי הוא נתן לי חומר למחשבה, בעצם גרם לי לשאול את עצמי איך אני הולכת לשדרג את מרחב הפעולה שלי כמורה, איך אני הולכת ליישם את כל מה שלמדתי ולהרחיב את תפקידי כמורה.

פרופ'חן ציין הרבה דברים בחרתי להתייחס למשפט חד בו הוא אמר שבמאה האחרונה העולם כולו מאוד התפתח , למדנו המון דברים על טבע האדם כמות הידע בעולם גדלה,התעשיה, הכלכלה, הטכנולוגיה הכל מאוד התקדם התפתח.

ואז עלתה השאלה: האם גם החינוך התפתח והתקדם באותו הקצב?

קשה להגיד שהחינוך שיש הבדל של ממש בין החינוך של פעם והחינוך של היום. למה? מה עוצר את החינוך מלפרוץ קדימה.
אני חושבת שזוהי סוגיה שדנים עליה רבים, כל פעם שמגיע שר חינוך חדש הוא מצהיר שהוא הולך לעשות מהפכה ואז אחרי
זמן קצר הוא מתחלף ובא אחר ומחליט החלטות אחרות ושוב לא מצליח ליישמם וכך עוברות השנים והחינוך והקידמה דועדים אחד ליד השני ולא נפגשים.
היום, מהדברים הרבים שאמר הבנתי שכדי להגדיל את מרחב הפעולה שלי כמורה,כדי לעשות את השינוי ולו בממלכה הקטנה שלי - הכיתה . אני לא צריכה לחכות שכריחו או שיכפו עלי את הטכנולוגיה. אלא עלי להעיז, לנסות ולדעת שבלי לטעות לא לומדים.

אז אני מודה לך פרופ' על שהבאת אותי לתובנה הזו - תודה.




יום שבת, 16 בינואר 2010

המחשב לא תורם ללמידה... האומנם?

ברצוני להתייחס לכתבה של פרופ' סלומון שהתפרסמה לאחרונה בעיתון הארץ .
מצאתי לנכון להתייחס לדבריו של הפרופ' וקצת להתאכזב. סלומון טוען ומחזק את דבריו במחקרים שהקיפו עשרות אלפי תלמידים ברחבי העולם מגלים כי הקשר בין הישגים לימודיים למחשוב הוא אפסי, ולעתים אפילו שלילי. נתון שמאוד מפריע לי, מאוד צרם לי לקרוא זאת. היום אני עומדת לסיים תואר שני בטכנולוגיות ידע ונחשפתי לאורך כל זמן הלמידה למאמרים שונים המציגים מחקרים בכל רחבי העולם שכן ממחזקים את שילוב הטכנולוגיה בדרכי ההוראה , מציגים את שידרוג רמת הלמידה בכיתות ותומכים בהכנסת מחשבים לכיתה על כל המשתמע מכך.
אני מסכימה עם דבריו של הפרופ' שהלוח החכם זהו הטרנד החדש, ומחשב רגיל ומצגת עושים עבודה זהה לזו של לוח חכם ואין ספק שללא הדרכה והשקעה במורה " הלוח החכם " יחשב כטרנד חולף.
אם כך, שוב עולה במוחי השאלה מה כן נכון לעשות ? האם המחשב יכול לסייע לעבודת צוות בין תלמידים, לעבודות חקר, לאיסוף מידע וליישומו?
ומהפך .
היום אני יודעת להשתמש במחשב ולנצל אותו לשדרוג דרכי ההוראה שלי.
אז למרות כל הנאמר בכתבה אני אישית מרגישה שהמחשב השפיע על הוראתי ושדרג אותה מאוד.


אני מצרפת קישור לכתבה המלאה בארץ

יום ראשון, 10 בינואר 2010

ילדים כותבים בויקי

כשנכנסתי לכיתה ואמרתי לתלמידי שאת הנושא הבא יהיה עליהם לחקור בצוותים ואת התוצר הסופי הם יכתבו בויקי כערך לימודי,
תגובות ההתלהבות בקרב התלמידים לא איחרו לבוא, בדרך כלל כשהמורה מטילה מטלה על תלמידה הפרצופים מסגירים את הרגשתם...
כאן, התגובות היו שונות , הם הביעו התלהבות והתרגשות מעצם הכתיבה בוויקי ופחות התייחסו לעובדה הקשה העומדת בפניהם. -משימה אינה פשוטה.
כמובן, שהיו כאלו שלא הבינו והרימו גבה. כשהסברתי את מהות העניין הם הביעו שמחה. למרות שלא ידעו לקראת מה הם הולכים ( עצם השילוב של המחשב בלמידה, סוג הלמידה השונה אחרת ,החוויתי הם שמחו).
לא אסתיר גם את התלהבותי מהעניין, למרות החששות שלי מהתהליך שגם לי זה יחסית חדש לעבוד עם תלמידים על כתיבת ערך משלהם.
כשתכננתי את החקר לא ידעתי לאן אני רוצה להגיע. לאט לאט שהעמקתי בנושא צץ לי הרעיון של כתיבת ערך בויקיפדיה מאוד התלהבתי, בהתחלה מעצם הטריגר הלימודי , החוויתי, אחר כך הבנתי שללמידה הזו יש משמעות אחרת, עבורי וגם עבור התלמידים כששוחחתי עם המנחה היא התלהבה לא פחות ממני ואף עזרה לי לסדר את שלבי העבודה.
הפעילות היא פעילות מאתגרת, התלמידים צריכים ללמוד ולחקור על בנושא מסויים להיכנס למאמרים שונים בתחום הלימודי (היות והם תלמידי בית ספר יסודי החלטתי לתת להם מאגר של מאמרים והם יבחרו מתוך המאגר).
התלמידים, מחולקים לצוותים. ארבע תלמידים בכל צוות, כך שיש לנו כאן גם ערך נוסף של למידה שיתופית.

אצטט מקצת מהתגובות הראשונות של התלמידים כששמעו על המשימה:
1. " איזה כיף סוף סוף משהו שונה."
2. " אני מכיר את הויקיפדיה לא הכל שם אמיתי ..."
3. "מה אנחנו נכתוב באינטרנט...."
4. "מפחיד נכון.."
5. " השמות שלנו יופיעו במחשב"
למעשה, הדרך לכתיבה בויקי עוד ארוכה ראשית יהיה עליהם ללמוד את תהליך החקר בכיתה ואחר כך נעבור לשלב הכתיבה . אבל, כמורה אני הרווחתי קבוצה של תלמידים שמעוניינת לעשות את החקר שלהם על הצד הטוב ביותר , והם נגשים למשימה מלאי התלהבות והתרגשות.

אז מה אכפת לי לספר על התוצר הסופי של התהליך כבר בראשיתו אם הוא מעודד למידה...
ההמשך יבוא...